פסק דין
התביעה היא לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכב שאותו ביטחה התובעת. הנזק נגרם לרכב בעת שנפל עליו עץ וגרם לו לנזקים הנטענים. התובעת טענה כי האחריות לנפילת העץ מוטלת על הנתבע, בין היתר, בשל היותו הבעלים והמחזיק בנכס ממנו נפל העץ.
הנתבע טען, בכתב ההגנה שהגיש ובתצהיר עדותו הראשית כי יש לדחות את התביעה נגדו מאחר שלא היה המחזיק או הבעלים בנכס במועד הרלוונטי לתביעה. לטענתו, החזקה בנכס הועברה לידיו רק ביום 11/9/11, אז נרשמה הבעלות על שמו בלשכת רישום המקרקעין.
הנתבע טען כי בשל עובדה זו, לא היתה לו כל שליטה על הנכס האמור במועדים הרלוונטיים לתביעה ומשכך אף אם ארע הנזק הנטען, אין הוא אחראי לו.
לכתב ההגנה שהגיש צרף הנתבע נסח טאבו, שממנו עולה כי ביום 11/9/11 נרשמה הבעלות בנכס על שמו.
בדיון שהיה בפני ביום 1/7/13 נשמעו הראיות ולאחר ששמעתי אותן, אני מחליטה לקבל את התביעה.
במהלך הדיון השמיע ב"כ התובעת קטעים מוקלטים של שיחה ,שהתנהלה בין חוקר מטעמה ובין הנתבע . במהלך השיחה הזו אמר הנתבע דברים שסתרו לחלוטין את גרסתו, כפי שנטענה על ידו בכתב ההגנה ובתצהיר שהגיש בתיק שבפני.
באותן הקלטות, שהושמעו כאמור לנתבע במהלך הדיון והנתבע אישר כי הוא צד לשיחות שנשמעו בהן, אישר הנתבע כי הוא הבעלים של הנכס כבר כ- 3 שנים וכי הוא שהוריד את העץ שהיה נטוע בנכס.
הנתבע עומת עם הסתירה, בין הדברים שאמר לחוקר ובין גרסתו כפי שפורטה בכתב ההגנה ובתצהיר, ותשובותיו לפיהן מדובר ב"שיטת מכירה" בלבד, אינן מעוררות אמון וזאת בלשון המעטה.
למעשה, כל התנהגותו של הנתבע במהלך חקירתו הנגדית, הותירה רושם שלילי ביותר ואינני יכולה להאמין לעדותו.
הנתבע הכחיש בעדותו עובדות שהוצגו לו, בעוד שמספר דקות לאחר מכן התברר כי אמר דברים הפוכים לחוקר מטעמה של התובעת (עמ' 6 שו' 19 מול עמ' 7 שו' 6-8, עמ' 7 שו' 15 מול עמ' 7 שו' 25).
מעבר לכך, הנתבע מבקש להסתמך על כך שהעברת הרישום בטאבו נעשתה ביום 11/9/11 ואולם נמנע מלהציג את הסכם המכר שמכוחו בוצע הרישום הזה. זאת, אף שלכאורה ניתן היה לראות בהסכם המכר מתי נחתם ההסכם ומתי קיבל הנתבע את החזקה בנכס.
הימנעותו של הנתבע מלהציג את ההסכם פועלת לחובתו , שכן מדובר בהסכם שהנתבע צד לו ואין לכן כל מניעה לכך שהיה מגיש עותק ממנו לבית המשפט.
העובדה שהנתבע נמנע מלהציג לבית המשפט נתונים באשר למועד שבו נחתם הסכם המכר או למועד הנקוב בהסכם המכר כמועד מסירת החזקה, פועלת לחובת הנתבע וההלכות בעניין הזה ידועות.
הנתבע גם נמנע מלזמן את המוכר, מצרי, אף שעדותו של זה יכולה היתה, לכאורה, לתמוך בגרסת הנתבע באשר לשאלה מתי קיבל הנתבע את החזקה בנכס. גם מחדל זה פועל לחובת הנתבע.
בשיחות שהושמעו בבית המשפט במהלך הדיון, מציין הנתבע כי הוא מחזיק בנכס מזה כ- 3 שנים וביצע בו שיפוצים נרחבים שבמהלכם, בין היתר, הסיר את העץ, שעל פי הנטען נפל על הרכב וגרם לו לנזקים נשוא התביעה. לפיכך, ובפרט לאור הרושם הבלתי אמצעי שהותיר הנתבע בעדותו בפני, לא ניתן לתת אמון בגרסת הנתבע כפי שנטענה בכתב ההגנה ובתצהירו.
לפיכך אני קובעת כי הנתבע הוא שאחראי לנזקי התובעת, בגין הפיצוי ששילמה לבעל הרכב. אשר לגובה הנזק, הנתבע, אף שטען בכתב ההגנה כי יבקש לחקור את שמאי התובעת, לא ביקש לזמנו לדיון ואף לא העלה במהלך הדיון בפני כל טענה בעניין זה. מכאן שאין באמת מחלוקת לעניין גובה הנזק, כפי שפורט בכתב התביעה ובחוות הדעת שצורפה לו.
לאור כל האמור, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה, 32,122 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
בנוסף, יישא הנתבע בהוצאות התובעת (אגרות ומסירות לפי חשבונית) וכן בשכ"ט עו"ד לתובעת בסכום של 6,500 ₪.
המזכירות תעביר לצדדים עותק מפסק הדין.